למה אני מתקשה להאמין לסתיו שפיר שהיא לא משרתת את מפלגת העבודה, ולמה אני חושבת שאיציק אלרוב ודפני ליף צריכים לתפוס מנהיגות, לרכז את המחאה המפוזרת? ועל הדרך, תחזירו אליכם את החבר'ה הטובים של ישראל יקרה לנו שפרשו, והיום אין ביניכם הבדלים שמצדיקים את זה.

בסוף השבוע פורסם מסמך עמדות בחתימת שפיר וההסתדרות, לצד עשרות ארגונים חברתיים, חלקם מוטה הסתדרות  במובהק, עם סידרת קווי פעולה שהם מציעים כמצע למחאה החברתית. יש לציין, כי שפיר הכחישה בפייסבוק כל קשר להסתדרות ולמפלגת העבודה (אף שבעבר שקלה להצטרף אליה, ונראה שרק דחיית הבחירות מנעה את הצעד). אולם, גם לאחר קריאת דבריה של שפיר במלואם לא השתכנעתי, ששפיר אינה מונעת מהאינטרס של מפלגת העבודה להפיל את הממשלה ולתפוס את השלטון. לא השתכנעתי, שגם אם זה יקרה תאורטית, שפיר תמשיך לנגח את הממשלה החדשה בטענה, שהיא נגד השיטה. כי כמו שזה נראה עכשיו, שפיר נשאבה לתוך השיטה הישנה של פוליטיקה, שרבים מקווים שתחלוף מהעולם, או לפחות מהמציאות הישראלית.

זה לא מקרה, שדפני ליף ואיציק אלרוב לא חתומים על אותה עצומה עם ההסתדרות. כמו שכתב אלרוב בפייסבוק, משום מה העצומה אינה כוללת דרישות בסיסיות של המחאה להורדת יוקר המחיה ולמאבק בריכוזיות למען התחרות והמחירים השפויים. גם ממפלגת העבודה ומהסתדרות לא שמענו גישות נחרצות בעניינים אלה, שכרוכים, כמובן, בפיטורים זמניים, יש לקוות, של עובדים.

המחאה החברתית צריכה מבוגר אחראי. גם אם אין כזה כרגע, אני מעדיפה את אלה שסרבו לחתום על האמנה המשותפת לשפיר, להסתדרות ול-40 ארגוני מחאה שחלקם מוטה הסתדרות. בראש המסרבים נמצאים איציק אלרוב, שזכות הראשונים של המחאה החברתית שמורה לו עם מחאת הקוטג' שיזם, ודפני ליף שנטעה את האוהל הראשון בשדרות רוטשילד לפני שנה, שאחריו החברה הישראלית שינתה פניה. ישנם עוד רבים וטובים, אולם אלה  לא בולטים עדיין כסמלים של המחאה.

הגיע הזמן שאלרוב וליף ישלבו ידיים ויובילו את המחאה בדרך סלולה וברורה. שיפתחו עמוד מחאה משותף ויגבשו אסטרטגיה ומהלכים טקטיים להוצאתה לפועל. שירכזו את השינויים שיש להכניס, אבל שיתעדפו אותם לפי חשיבות ולוחות זמנים. כי אי אפשר לשנות הכל בבת אחת. ושישלבו מחדש ביניהם  ללא מאבקי אגו את חברי ישראל יקרה לנו, שפרשו ממחאת הקוטג' משיקולים שהיום לא צריכים להיות רלוונטים.  אנשי המחאה חייבת להבין, ששינויים יתבצעו לאורך שנים, לאורך עשור. אם אחרי חמש שנים ישיגו מחצית מדרישותיהם, זה יהיה הישג אדיר. וגם, שבהנהגה אין ואקום, ומי שלא יתעורר היום, אולי יגלה מחר, שגנבו לו את המחאה.

ולא, אל תתפתו להצטרף למפלגה קיימת, כי זו תשאב אתכם לתוך השיטה הישנה, תשתמש בכם ותעוות את המטרות שלכם לפי צרכיה, שגם אלה, בדרך כלל, יותר פוליטיים (מצביעים בקלפי) מאסטרטגים.