פרק ב' לפרשת פרנקל חושף את הסיבה האמיתית להתפטרותו, ומעלה תהיות על תרבות השלטון  ועל תפקידם של התקשורת והציבור בעיצוב פני המדינה.
אולם, לפני שנגיע לפרק ב' (שמעודכן ל-9.8.13), בואו ניזכר במה שנכתב בפרק א' לפני כ-10 ימים:
פרק א: יעקב פרנקל, לשעבר נגיד בנק ישראל, לא יראה עוד את כס הנגיד. בואו לא נתבלבל, הסיבה לכך אחת: פרנקל סרב לחתום על מסמך שיאפשר לרשויות בהונג קונג לספר לועדת טירקל בירושלים את גרסתם לארוע המביך בחנות הדיוטי פרי, שפרנקל היה מעורב בו. גם פרנקל מאשר, שיצא מהחנות עם תיק חליפות שלא שולם. לא הייתי אומרת, שזה יכול לקרות לכל אחד. אני לא מכירה מישהו שקרה לו משהו דומה, שיצא עם מוצר שלא שולם כי חשב שהוא שולם. מישהו מכיר? שיכתוב לי כאן, בתגובות, בבקשה.
גם אם נניח שהיה שם בלבלול נטו, כפי שפרנקל טוען, לא הגיוני לשים בראש בנק ישראל אדם מבולבל, שלא יודע אם המוצר שהוא מחזיק ביד שולם או לא. לטעמי, היועץ הכלכלי של הממשלה ושומר הסף של המשק צריך להיות  בעל עבר נקי יותר. נכון, אף אחד אינו מושלם, אבל חייב להיות איזה רף ציבורי, שמי שאינו עובר אותו לא יכול להתמנות למשרה ציבורית מרכזית.
מה שעורר אותי לכתוב את הטור הזה היה פוסט שהעלה בפייסבוק צבי ימיני, לשעבר תעשיין ואדם שאני מעריכה, שקבע, כי עיתון הארץ שחשף את הפרשה עשה עוול לפרנקל, כנראה ממניעים נסתרים, שעוד יתבררו בעתיד.
תרשה לי לשאול אותך שאלה, ידידי צבי. האם גם לך קרה, שיצאת עם מוצר יוקרתי מחנות מבלי ששילמת עליו?
כיוון שאני חלק מעיתון הארץ, אני מרגישה צורך לשתף את הציבור במניעים שמאחורי הדיון התקשורתי. לא הייתי חלק מהכותבים על הפרשה, אבל אני מכירה היטב את ה-DNA של העיתון שאני כותבת בו כבר 14 שנה ובמיוחד את זה של העיתון הכלכלי TheMarker.
אז ככה. עיתון הארץ, הציבור, או כל כלי תקשורת אחר לא הם שהפילו את מועמדותו של  פרנקל ולא שפכו את דמו. הם דרשו הסברים לגיטימים. זה למעשה תפקידם, לשמור עד הדמוקרטיה, ואחת הדרכים לכך היא להבטיח שהמינויים במשרות הבכירות יהיו ללא רבב מהסוג של הונג קונג, או מעשי שחיתות למיניהם. עמיתו האמריקאי, יו"ר הבנק הפדראלי,  עומד בפני ביקורת צולבת הרבה יותר בקונגרס ובסנאט, שחושפת בשאלות מביכות גם את ענייניו האישיים, כדי לוודא, שהוא ראוי לתפקיד. אצלנו זה נחסך מפרנקל, כיון שמהלך המינוי מתבסס על הבנה שקטה בין ראש הממשלה לשר האוצר. גם את זה יהיה צורך לשנות בבוא העת לטובת הנקיון של המערכת הציבורית, אבל זה לא בראש סדר העדיפויות כרגע.

מי שהכשיל את מועמדותו של פרנקל זה רק פרנקל.  לו היה חותם על המסמך שהיה משחרר את המידע מהונג קונג, יכול להיות שהוא היה מתיישב על כסא הנגיד עד ראש השנה הקרוב. אבל פרנקל לא היה מוכן שבארץ ייחשף הדו"ח של הונג קונג. למה? תשאלו אותו. אצלי זה רק מגביר חשדות, שהוא עדיין מסתיר משהו מהציבור הישראלי.
לעיתון הארץ אכן יש אג'נדה חברתית-כלכלית, וגם פוליטית. הפוליטית לא רלוונטית לעניין פרנקל. האג'נדה הכלכלית חברתית אומרת, בין השאר, שיש לשנות את תרבות המקושרים לשלטון, שהצליחו להטות את ההטבות הממשלתיות לטובתם על חשבון שאר ציבור הלא מקושרים במיגזר העסקי. נהרות של מיליארדי שקלים זרמו לכיסיהם בשנים האחרונות תוך פגיעה ישירה וכואבת בתחרות במיגזר העסקי במיוחד בעסקים קטנים ובינוניים וכמובן, על חשבו כלל הציבור, משלם המיסים.
האג'נדה אומרת, שצריך לתקן את העיוות הנוראי הזה. רוב הציבור מסכים לכך. זה יסתכם בסוף בשיפור רמת החיים של כולם, לא רק של המאיון העליון. אנחנו רוצים שתהיה לנו מדינה טובה יותר, שמעניקה הזדמנות שווה לכולם. כדי לקדם אותה נדרשת שקיפות. את זה הציבור מבין ולמד לקדם.
היו לא מעט מוקשים בדרך למינוי פרנקל, שהציבור היה מוכן לסלוח עליהם, בהנחה שאף אחר לא מושלם. הוא לא העריך נכון את כיווני הכלכלה העולמית, וערב המשבר עוד צפה שהחגיגה תימשך. היו לו גם ליקויים (בשפה מכובסת) בנושא כספים שקיבל בבנק ישראל, אותם נאלץ לתקן בעקבות דו"ח מבקר המדינה, ועוד. התקשורת מתחה ביקורת על דברים אלה, ופרנקל ידע לעמוד בה. מה קרה בהונג קונג, שגרם לפרנקל לוותר על המשרה, ועוד להטיח בתקשורת שהיא שופכת את דמו?
התקשורת לא שפכה את דמו. היא דרשה הסבר לגיטימי, ולא קיבלה אותו. פרנקל בחר להוריד את המסך על המחזה המביך מבלי לספק את ההסבר. זכותו, אבל שלא יתבכיין ששופכים את דמו. צריך להמשיך הלאה. גם אם הדרך עוד ארוכה ויש בה חריקות, נסיגות לצד התקדמות – בסוף תהיה לנו ארץ נהדרת.

פרק ב': גירסת הונג קונג חושפת את האמת מאחורי ההתפתלויות השל פרנקל, שבדיעבד אפשר לומר שהיו הזויות.
את הפרשה חשף כתב הארץ, אמיר אורן, שהיה ככל הנראה היחיד שביקש וקיבל את התשובה משלטונות הונג קונג. למה זה חשוב? כדי להבין מהי עתונות לוחמת וכמה כאלה יש בארץ.
קודם העדכון, כפי שהביא אותו אורן: http://www.haaretz.co.il/news/politi/1.2091509. ובקצרה: שלטונות הונג קונג אומרים, שפרנקל נעצר והובא למשפט (בניגוד לטענתו שלא נעצר כלל ולא הובא למשפט). הם גם אומרים, שלאחר חודשיים בוטל כתב האישום נגדו מבלי שהם התנצלו, או הודו לו על שלא תבע אותם (בניגוד לטענתו שכך היה).
אפשר לשער, שבמהלך אותם חודשיים הפעילו פרנקל, או מקורביו את קשריהם בחוגים הפוליטים, כדי שמשרד החוץ יתווך ויביא לסיום שקט של הפרשה המביכה ברמה הלאומית, לא רק ברמה האישית. אבל זה, כאמור, רק ניחוש.
ומה אמרו ראש הממשלה, בנימין נתניהו ושר האוצר, יאיר לפיד על התפטרותו של פרנקל? הם הביעו צער והאשימו את האוירה הציבורית שגורמת לכך, שאדם מושמץ מבלי שניתנה לו אפשרות לטעון טיעוניו והוסיפו, כי לא ירחק היום בו איש לא ירצה להתקרב למרחב הציבורי, קרי, לשירות המדינה.
מוזר, הציבור מגלה יותר חשדנות, רגישות וזהירות מראש הממשלה ומשר האוצר בנושא טוהר המידות הנדרש מאישיות ציבורית ברמה כה בכירה, כנגיד בנק ישראל. קשה גם שלא לתהות, כיצד יתכן שלאחר שהפרשה התפוצצה, נתניהו ולפיד לא מיהרו לאסוף נתונים לגביה באמצעות משרד החוץ וגופים אחרים, כדי לוודא, שמי שיעמוד בראש בנק ישראל יהיה איש נקי כפיים ובר לבב. נותר רק לקוות, שזה מה שהם באמת רוצים.

אלמלא נחשפה הפרשה בתקשורת, ובהנחה שגרסת הונג קונג היא הגרסה האמיתית של הפרשה, היה לנו היום נגיד, שהוא, לפי אמות המידה שלי, מאוד קרוב להגדרות של גנב ושקרן. יתר על כן, מי שיש לו כזה שלד בארון גם יכול להיות מאוד לחיץ מול מי שיודע על השלד.  לכן, ברוך שפטרנו מהסכנה הזו. 
היום, אחרי שאפשר לברך על המוגמר, ראוי להזכיר, שעל הדרך ספגו כלי התקשורת ובמיוחד עיתון הארץ, שהוביל את חשיפת הפרשה, ביקורת נוקבת. טענו שיש להארץ אג'נדה סמויה, שהוא רודף חפים מפשע. נתניהו ולפיד נתנו את הטון ומקהלה מזמרת של שלוחיהם המשיכה להפיץ את המסר,לפיו הבעיה היא הציבור והתקשורת, לא פרנקל, האיש שהואיל לעזוב את מנעמי העולם הגדול ולהגיע למילואים בישראל.
זו אינה הפעם הראשונה שהצמרת המדינית מותחת ביקורת על הציבור והתקשורת. כבר בעבר טענו ראש הממשלה, יועצו הכלכלי יוג'ין קנדל ושר האוצר לשעבר יובל שטייניץ, שהתקשורת מגזימה בביקורת על המיגזר העסקי בנושא יוקר המחיה. קנדל אף הגדיל לעשות כשהכריז מעל בימת כנס הנשיא באחרונה, שהאיום הגדול על הדמוקרטיה והכלכלה הוא הדיון הציבורי.
קו אחד נמתח מהאמירה של קנדל שניתן לראות בה ליקוי מאורות משמעותי, לביקורת של נתניהו ולפיד על  התקשורת בפרשת פרנקל.  הצמרת הפוליטית מסרבת להפנים שהגיע הזמן לפוליטיקה מסוג אחר, שקופה, ישרה, אמיצה ונחושה להיטיב עם כולם. לא עוד מקורבים ולא עוד סגירת קומבינות מאחורי גבו של הציבור. נתניהו נמצא איפשהו באמצע הדרך מהפוליטיקה הישנה לחדשה. האכזבה הגדולה היא לפיד, שאמור לייצג את הפוליטיקה החדשה ומתגלה כנציג השיטה הישנה, שצריכה לעבור מהעולם.