האיש העשיר בעולם, קרלוס סלים, אירח אותי לצהרים במוזיאון הפרטי שלו במקסיקו סיטי. לא אישית, עם עוד כ-80 אנשי עסקים ישראלים ובכירים מהתאגידים שהקים.
האוכל היה הפעם כינור שני. הכינור הראשון היה המיפגש בין אנשי העסקים, שנועד ליצור שיתופי פעולה. כך, המנות התאפיינו, ברובן, בהיותן בגודל של טאפאס, שניתן לאכול במזלג בלבד כבדרך אגב, מבלי להפריע לשיח העסקי. כך נראתה ארוחת הצהרים שארח האיש העשיר בעולם.

היה שם סלט נפלא, שכלל לבבות דקל, חסה, ירוקים מסוגים שונים, עגבניות מיובשות, פקאנים מסוכרים ונגיעות גבינת עיזים, בויניגרט עדין.

המנה העיקרית היתה קוביות דג טמפורה ואספרגוס על מצע אורז.

הטריפל קינוח כלל שלישיית צ'ורוס דקים טבולים בקרם שוקולד חלב, לצד שוקולדים ממולאים בקרמים בטעמי קפה וריבת חלב, בצילום הפותח את הפוסט. הצ'ורוס הדק, מצופה בסוכר וטבול בשוקולד היה ההפתעה האמיתית.

רק כדי שתדעו, אם במקרה תפגשו אותם – כך נראים קרלוס סלים וקרלוס סלים ג'וניור:

.

באותו ערב סעדנו בחצר הארמון ממנו מנהל נשיא מקסיקו, אנריקה פנה נייטו את ענייני המדינה. ארוחת הערב לכבודו של נשיא המדינה, שמעון פרס, נפתחה בסופלה גבינות ואגסים ביין אדום. ואם אתם רוצים לדעת מה באמת קרה עם פרס במקסיקו ולמה רוב העתונאים לא סיפרו לכם על כך – חכו לסוף הפוסט.

ההמשך היה מרק עגבניות ובזיליקום, שהוגש בשני שלבים.

המנה העיקרית כללה פילה דג רובלו בחמאה ותבלינים טריים על מצע של תפוחי אדמה עם רוזמרין ולימון, לצד שעועית ירוקה ופולי סויה.

לקינוח הגיעה עוגת טארט טאטן מתפוחי עץ מקורמים וגלידת וניל.

בקיצור, נשיא מקסיקו העניק לנו חוויה קולינרית שעברה התאמה לחך המערבי, לא ממש מקסיקנית רוויית  צ'יפוטלה שחורך את הגרון והנשמה.
את ההשפעה המערבית על הקולינריה המקסיקנית אפשר לראות במיגוון תחומים, ואפילו במאכלי רחוב. לצד הטורטיה שממלאים בכל טוב, ישנם מזנונים מהירים שמוכרים אותה תכולה בלחמניה קטנה מקמח לבן רגיל, שניתן לפגוש גם בארוחות בוקר בבתי מלון.

ולכל אלה ששואלים אותי, מה קרה לנשיא המדינה, שמעון פרס, במקסיקו, זו התשובה המלאה: עם הגעתה של משלחת הנשיא, שכללה כ-100 איש למקסיקו, קיבלנו תדרוך בטחוני ורפואי. הבטחוני כלל עשה ואך תעשה במקסיקו סיטי, שהביטחון האישי בה הוא לא להיט. הרפואי כלל הסבר קצר מרופאו של פרס: "אנחנו נמצאים בגובה רב, יכול מאוד להיות, שיהיו לכם סחרחורות, כאבי ראש, דפיקות לב חזקות, או כל מיחושים אחרים לא שגרתיים. אל תיבהלו, אתם לא בדרך להתקף לב, זה רק בגלל הגובה. צריך לנוח מעט, וזה עובר".
ביום השני פרס חש מעט סחרחורת. במקום שהוא ייצא לפגישה עם קרלוס סלים, סלים הגיע אליו. כמה שעות לאחר מכן פרס נאם במשך 40 דקות בארוחת הערב עם הנשיא, ואי אפשר היה לעצור אותו. הוא נראה מאושש לחלוטין, וכשכולם סעדו הוא המשיך לשוחח עם עמיתו המקסיקני. שאר הביקור נמשך ללא שינוי.
אז למה מישהו בתקשורת החליט לעשות מזה אייטם ששודר ברדיו בבוקר שובו של פרס, שהאשים עתונאים, שלא דיווחו על "מחלתו" של פרס, כי רצו כביכול לגמול לו על הביקור (שמומן על ידי הקהילה היהודית במקסיקו)?
אולי מי שערך והגיש את התכנית באותו בוקר לא ידע את כל הפרטים, אולי הוא עשה חצי עבודה, מיהר לפרסם מה שהיה לו זמין והתעצל לבדוק אם מכרו לו ברווז צולע. ולמה העתונאי שנשאר בארץ מיהר לרסס לכל עבר?  אולי הוא נעלב כי שכחו אותו בארץ, בעוד שהקולגות שלו נסעו, ואולי מסיבות אחרות. מעניין, שבתכנית לא נשמע אף לא אחד מחברי המשלחת שנסעה למקסיקו, שיכול היה לתת הסברים, להגיב להשמצות חסרות השחר.  כך לא עובד עתונאי מקצועי, בודאי לא מי שמחליף את קרן נויבך בתכניתה. בואו נאמר, שאצל קרן נויבך זה לא היה קורה.