את שתי ארוחות שישי האחרונות עשינו עם יונתן רושפלד. לא ממש בצלמו ובדמותו, אלא במתכוניו. הכל התחיל באחד מימי שישי של הסתיו האחרון, כנכנסתי לרשת צומת ספרים לקנות מתנה לאליה בת השנתיים. תוך זמן סביר השלמתי את המשימה, אבל אז, בדרך לקופה חציתי עמדה של ספרי בישול. הספר "פשוט" של יונתן רושפלד, שהיה במבצע מפתה, קפץ לי איכשהו לידיים וכך, כשנפרדתי מהקופאית היו איתי ספרי ילדים, יונתן ושתי מחבתות קרמיות במבצע.

"לא צריך לאכול את כל הביצה, כדי לדעת שהיא סרוחה", אמר פעם מארק טווין. באותה נימה ובהפוך על הפוך ניתן לומר על ספרו של רושפלד, שלא צריך לנסות את כולו, או את רובו, כדי  לקבוע, שהמתכונים שבו מצויינים ושאפילו רובם עומד בהבטחה של פשוט להכין. למסקנה הזו הגעתי כבר אחרי ארבעה מתכונים שניסיתי  לשמחת כל בני המשפחה, ועלעול במתכוני פיתוי של קוקי סן-ז'ק בחמאת מרווה, או עם ארטישוק.

פרק פירות הים הוביל אותי לספק הדגים של רושפלד, דודי כבודי, בעלי חנות כל דג בדרום תל אביב לדגים ופירות ים. שם התברר, שאם ארצה להכין אחד ממתכוני הקוקי סן-ז'ק, אצטרך להיפרד מכ-185 שקל לקילו במקרה של צדפות קפואות ומכ-220 שקל לקילו אם אלך על הטריות. בשוק הכרמל, מרחק הליכה, אצל שבתאי, ניתן להשיג קפואות בעשרה שקלים פחות. סיכמתי עם עצמי, שכשיגיע הרגע, אפגוש שוב את דודי.

הדבר הבעייתי בספר הוא הצילומים, והכוונה להיעדר צילומי מנות. לא ברור, מדוע במתכון שכותרתו "סלט שרימפס בקרם אבוקדו", אני רואה צילום של עלי כוסברה, ולא של המנה. ונניח שרושפלד סבור, שאין בעיה לדמיין את המנה הפשוטה לכאורה. אבל, גם במתכון שנושא את השם "קלפוטי של דובדבנים ואגוזי מלך", אף שרושפלד מבין שעליו להסביר לקורא ההדיוט מה זה קלפוטי, הוא לא מצרף צילום של המנה. אני גם לא אדע איך נראה פנה ראגו בקר של רושפלד, כי הצילומים שמצורפים למתכון הם של עגבניות ושל קערה על רקע קומקום נירוסטה. אז כמו שאמרה ג'וליה רוברטס (לא צ'יילד): "מיסטייק. ביג מיסטייק". כי ספר בישול צריך לכלול צילום של המנה ליד כל מתכון, כדי שיהיה ספר בישול טוב.
אם חפצה נפשו של השף, או העורך לצרף צילומי אוירה, אלה צריכים לבוא כבונוס, לא במקום המנה.

הכנתי שש מנות מהספר. כולן היו סיפור הצלחה, אם כי לא כולן היו פשוטות להכנה.

מרק קרם תפוחי האדמה זכה לתשבוחות רבות. אפשר היה להרגיש ברבדים של הכרישה
והמרווה לצד תפוחי האדמה. במקום פלפל שחור הוספתי לו אגוז מוסקט מגורד, הגדלתי את המינון
של עלי המרווה מארבעה לשבעה וגנבתי כמה סלסולי כרישה ירוקה מטוגנת לקישוט. תענוג.

סלט סיזר עם קרוטונים מאפה בית הוגש בערימה גדולה במיוחד, ואיים לגלוש מהקערה הנדיבה. ולמרות זאת, עד סוף הארוחה לא נותר ממנו עלה. השינוי שהכנסתי ברוטב היה תוספת לימון טרי לשלב הפותח של הכנת המיונז, על חשבון החומץ יין אדום שקוצץ משתי כפיות לאחת (אמא שלי לימדה אותי, שהדרך הבטוחה להתחיל מיונז היא תוספת לימון לחלמון, ואני לא מעיזה להכין אותו אחרת).

הניוקי ריקוטה ברוטב עגבניות היה מצויין ואף התעלה על עצמו עם השאריות של היום שאחרי.
לא התאפקתי והוספתי למנה קישוט בצל ירוק קצוץ, יותר למראה, פחות לטעם, אף שהשתלב נהדר. סלט המלפפונים והשומר עם טבעות צ'ילי אדום היה תוספת מרעננת ויפת מראה למנה העיקרית –
עוף בציפוי חרדל ופירורי לחם. המתכון המקורי כולל קוביות חמאה על העוף. ניסיתי במקביל קוביות מחמאה והמסקנה החד משמעית היא, שאין תחליף לחמאה במתכון הזה. העוף יוצא רך ונמס בפה.
כיוון שהתבנית נותרה מלאה בחמאה מומסת, אפשר לנסות להקטין את הכמות.

לקינוח הכנתי את עוגות השוקולד האישיות עם קובית שוקולד לבן. מעדן, שראוי להכין עם שוקולד
בעל 70% מוצקי קקאו, להשגת תוצאה מושלמת. לא פחות.

שורה תחתונה – הספר "פשוט" מומלץ בחום בגלל הטעמים, למרות האכזבה בגיזרת הצילומים.