החברה הישראלית הגיעה לצומת דרכים נוח במיוחד עבור המחאה החברתית. כולם מחכים להתפרצות גל חדש של מחאה לקראת הקיץ, פוליטיקאים מכל כיוון רוצים לרצות אותה לקראת הבחירות, בין אם יוקדמו או לא, התקשורת, בחלקה, נותנת לה רוח גבית והבון- טון הוא, שהפערים בחברה גדולים מידיי ושיש לצמצם את הפער בין המולטי עשירים לשאר.

מעמד הביניים נכנס לתודעה הציבורית כגורם שיש להתחשב בצרכיו וללכת לקראתו, כדי לתקן עיוות היסטורי בהקצאת העושר הלאומי. פתאום גילו, שמעמד הביניים אינו רק מושג סטטיסטי, אלא ציבור עם פנים וצרכים, שנושא בעול ולא מקבל תמורה הולמת.

נראה, שאין תנאים נוחים מאלה למחאה החברתית, אולם נדרשת עבודת הכנה, כדי שהמחאה תקטוף את הפירות של 2012. המחאה צריכה להגדיר את היעדים שלה בצורה ברורה, כי רק כך ניתן יהיה לקדם את השגתם. מסר כוללני יתמוסס והמחאה עלולה להחמיץ את ההזדמנות.

לא די בדיונים בפייסבוק, שחושפים חילוקי דעות לגיטימים. יש שרוצים לפעול מול הממשלה, אחרים מכוונים למיקוד המאמצים מול המיגזר העסקי במחאת השטח, בהחרמת מוצרים. וישנה גישה שאומרת גם וגם. ששני אלה אינם סותרים אחד את השני, אלא משלימים.

אנשי המחאה התחילו למצב עצמם כתנועה חוץ פרלמנטרית, שמשתתפת בדיונים, בכלל זה בועדות הכנסת וכדוברים לגיטימים בכנסים כלכליים. עם זאת, כדי לקצור הישגים יש להגדיר את היעדים, והתחושה הכללית בציבור היא, שיעדי המחאה ל-2012 טרם הוגדרו.