לדלורית טעם מעודן ונפלא, שממלא את צלחת המרק, כמעט ללא צורך בתוספות מחזקות טעם במהלך הבישול, כמו אבקת מרק, או ציר כלשהו. בתוספת כף יוגורט ומעט ירק קצוץ – פטרוזיליה, שמיר, עירית, או שומר (לשים רק סוג אחד במנה), או אגוז מוסקט מגורד –  הוא חגיגה נעימה לעין ולחך.
במבחני טעם ומירקם מנצחת אצלי הדלורית את הדלעת. בבחירת דלורית אני מעדיפה את הצרה והארוכה על פני השמנמנה, ואם צריך, אז שתיים צרות על פני אחת גדולה. הדלורית בנויה כך, שהחלק העגול הרחב שלה מכיל חלל עם סיבים וגרעינים (כמו מלון). ככל שהדלורית צרה יותר, החור קטן יותר. מהנסיון, לעיתים מתברר, שדלורית גדולה היא בעיקר חור, ונותרים עם מעט "בשר" למרק, מצב שמחייב ביקור מתקן אצל הירקן.

המצרכים:
כ-750 גרם דלורית
1 כרישה חתוכה לטבעות ללא העלים הירוקים היבשים (אפשר להחליף בבצל יבש קצוץ בינוני)
4 שיני שום פרוס
ראש סלרי חתוך לקוביות קטנות
3 גבעולי סלרי קצוצים
כ-7 כוסות מים
מלח
כ-3 כפות שמן זית לטיגון
ירק קצוץ שאוהבים, או אגוז מוסקט מגורד – לקישוט ולתוספת טעמים
כף יוגורט למנה (אפשר לוותר אם רוצים מרק פרווה)

אופן ההכנה:
מחממים תנור ל-200 מעלות, מניחים את הדלורית בשלמותה על תבנית ומכניסים לתנור. אופים כשעה. מוציאים ומצננים.
בסיר מחממים שמן, מכניסים את הכרישה, או הבצל, מערבבים על אש נמוכה, (לכרישה נטיה להישרף מהר). מוסיפים שום, גבעולי סלרי וראש סלרי. מערבבים. מוסיפים 5 כוסות מים, מגבירים את האש לרתיחה.
מקלפים את הדלורית, חוצים, מוציאים גרעינים וסיבים, חותכים לקוביות. מוסיפים לסיר עם המים להשלמת ריכוך. מוסיפים מים עד גובה של כ-2 ס"מ מעל לדלורית. מתבלים.

כשהסלרי והדלורית רכים לגמרי, מכבים את האש. הסלרי הוא בדרך כלל האחרון שמתרכך, לכן עדיף להמתין לו בסבלנות. מצננים מעט ומרסקים בבלנדר. אפשר להשתמש גם בבלנדר מוט. מתקנים תיבול (בדרך כלל נדרש עוד מלח). אם המרק סמיך מידיי מוסיפים מים רותחים ומבשלים עוד כמה דקות למיזוג מחודש של הטעמים.

הגשה:
מוזגים לצלחות מרק, מניחים במרכז כף יוגורט, מפזרים מעל ירק קצוץ, או אגוז מוסקט מגורד.