אהוד ברק, או עמיר פרץ? דני גולד, או פנחס בוכריס? למי חייבים את התודה הכי גדולה על כיפת ברזל, בנוסף כמובן למהנדסי חברת רפאל, המעבדה הלאומית שלנו?
שלא יהיה ספק – האיש שבזכותו יש לנו היום את כיפת ברזל הוא דני גולד. זה לא מקרה, שהוא קיבל השנה את פרס בטחון ישראל. גולד דחף לפיתוח כיפת ברזל ב-2004, כשבמשרד הביטחון ובתעשיות התווכחו מה הפתרון הנכון יותר ולחצים מצד תעשיות בטחוניות מתחרות ברפאל עיכבו את התהליך. רק 3 שנים לאחר מכן הגיע האישור של שר הביטחון, עמיר פרץ, שהשכיל לחתוך ויכוח מתמשך. אפשר רק לדמיין איפה היינו היום, אם הפיתוח היה מתחיל רק ב-2007. אז, עם כל הכבוד לפרץ שלקח אחריות (מה שקודמו, שאול מופז לא עשה), כיפת ברזל רשומה על שמו של גולד לצד כמובן המהנדסים הנפלאים של רפאל. וכל השאר? תודה לפנחס בוכריס, אהוד אולמרט, אודי שני ואהוד ברק שקידמו מימון ישראלי ואמריקאי.
אגב, ב-2009 גולד ספג ביקורת נוקבת ממבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, על עקיפת נהלים בדרך לכיפה. אפשר לתהות מי יזם את הדו"ח (תעשיות מתחרות, שנדחו?), והיום ברור, שטוב שהמח היהודי יצירתי ומתחכם. כמו שנאמר, "בתחבולות תעשה לך מלחמה".
כמה זה עולה לנו? תהליך הפיתוח ואספקת ארבע סוללות עלו יחד כחצי מיליארד דולר. רוב הכסף הגיע מארה"ב, שצפויה לאשר עוד 600 מליון דולר. להצטיידות בסוללות נוספות 
עלות סוללה, כולל מכ"מ וטילי ירוט  מוערכת ב- 60-80 מליון דולר. עלות טיל מיירט – 35-50 אלף דולר.

זה אמנם לא קשור לאוכל, אבל ראוי שהעובדות יירשמו כהוייתן, כשמדובר בארוע כל כך משמעותי. להלן ראיון שעשיתי עם בכיר ברפאל, שליווה את כיפת ברזל מיומה הראשון.

** **

אף שכיפת ברזל הוכתרה בסוף השבוע ככוכבת של מבצע עמוד ענן, עובדי רפאל העוסקים בפיתוח ויצור המערכת לא נחים על זרי הדפנה. הם עוסקים בליווי צמוד של אנשי חיל האויר שקיבלו את המערכת בשבת, במאמצי שיפור יכולות (כיוון שהמערכת מיירטת כ-88% מהטילים, מנסים בחברה להעלות את שיעור הירוט) ובפיתוח המערכת השישית שצפויה להימסר לצה"ל ב-2013. לעבודת הפיתוח והיצור שותפות גם אלתא שבבעלות התעשיה האוירית המספקת את המכ"מ ואם.פרסט, חברה בבעלות רפאל וגורמים פרטיים, המפתחת את מערכת השליטה והבקרה.

"אנשי הפרוייקט עדיין טרוטי עיניים ולא חוגגים", אמר אורון אוריול, סמנכ"ל לשיווק ופיתוח עסקי של רפאל בראיון ל-TheMarker. "כל ארוע בו לא היה יירוט צריך להיות מתוחקר מיידית, ללמוד למה זה קרה. לצערנו המערכת לא אטומה לחלוטין מבחינת ההגנה וצריך להמשיך לשפר אותה. אותם עובדים נותנים את כל הסיוע למערכת הבטחון, על מנת ללמוד את הבעיות ולהמשיך לשפר אותה", הוסיף.

האורות במעבדות של רפאל דולקים ללא הפסקה, וכדי להקדים את מסירת הסוללה החמישית מהנדסים עבדו 20 שעות ביממה בצורה אינטנסיבית מבעבר. זה אומר מאמץ מרוכז, כיוון שגם פיתוח הסוללות הראשונות ומסירתן בוצעו בלוח זמנים קצר מהמקובל – שנתיים וחצי. הקדמת מסירת הסוללה בשלושה חודשים גרמה גם לחיל האויר להביא צוותים שלא תכנן להפקיד על המערכת. עשרות עובדי רפאל עוסקים עדיין בהדרכה וליווי של הצוותים שקיבלו את המערכת החדישה עד שיוכלו להפעיל אותה עצמאית.

מה כוללים השיפורים במערכת החמישית, שהוצבה במרכז?

"אלה בעיקר שיפורים בנושא אפליקציות שהופכות את התפעול נוח יותר וטיפול באיומים נוספים. מדובר בשיפורי תוכנה, בכלל זה של המכ"מ והטילים, וכיוון שמדובר בתוכנה ניתן יהיה לשדרג את ארבע הסוללות שכבר פרוסות לאותה רמת מערכת".

מהו לוח הזמנים להמשך פיתוח ויצור המערכות הבאות של כיפת ברזל?

"המערכת השישית נמצאת בתהליך יצור לאחר שהקדמנו את מסירת החמישית. לגבי מערכות נוספות – הן בהזמנה הבאה של משרד הביטחון, שקשורה לכספים שיגיעו מארה"ב, המיועדים לרכישת עוד ארבע מערכות. מסירתן תלויה בקצב העברת התקציב ממשרד הביטחון. יכולות היצור קשורות לתיזמון המימון. משרד הביטחון אילוצים רבים ושמיכה קצרה. בנוסף, הזמנת מערכת זה לא משהו שאפשר לומר – יש לחץ תעבדו יותר קשה. יש תהליכים שלא ניתן לקצר כמו הזמנת חומרים לבניית מערכות. אפשר לומר להמחשה, שהריון נמשך תשעה חודשים, אבל אי אפשר לקחת תשע נשים ולסיים הריון בחודש".

האם הצלחת המערכת בישראל מניבה הזמנות בחו"ל, שגם מהן ניתן לממן את היצור הנוסף?

"בחול יש הרבה פרסום למערכת ומטבע הדברים שואלים הרבה שאלות. אבל, בין זה ובין רכש בפועל, הפער גדול. בשלב זה אנחנו בשלב הראשון, בו קיימת התעניינות של אנשי צבא הכל מה שחדש. משיחות אלה אנחנו רואים, שכיפת ברזל עשתה שירות מדהים למדינת ישראל. אבל, כשמסתכלים בעולם מי עוד נמצא תחת איומים כאלה, לא רואים הרבה מקומות. בארה"ב אומרים לנו, שאין דרישה מבצעית ליכולות כאלה. כל זמן שאין דרישה מבצעית אין תהליך של התחלת רכש".

מהם מקורות המימון של כיפת ברזל?

ב-2007 הוקצבו 811 מליון שקלים לפיתוח המערכת ולרכישת שתי מערכות ראשונות. לשלב זה גם רפאל תרמה מתקציבה שיעור ניכר. מאז היו הזמנות ביניים לפעילויות נוספות. בנוסף הגיעו 205 מליון דולר מארה"ב, שמימנו רכש שתי סוללות נוספות וניתנו לכל השותפות בפרוייקט, בהן אלתא ואם. פרסט. סך הכל הושקעו בפרוייקט מעל חצי מיליארד דולר. נשיא ארה"ב והקונגרס האמריקאי פועלים להעברת 610 מליון דולר נוספים על פני שלוש שנים. מהם, 70 מליון דולר הועברו בשנת התקציב האמריקאית  2012. הכוונה להעביר בשנים 2013-2015 את שאר התקציב.

** **

העבודה על פיתוח מערכת כיפת ברזל החלה ב-2004, אולם התעכבה כשנה בין 2006 ל-2007 על רקע לחצים מצד תעשיות מתחרות וחילוקי דעות בין צה"ל למשרד הביטחון על מקורות המימון של הפרוייקט. הכח המניע הראשון היה דני גולד, ראש מו"פ (יחידה במפא"ת, המנהלה במשרד הביטחון האחראית על פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית), שלדברי אוריול, לחץ מ-2004 לקדם את הפרוייקט.

"הייתי ראש המינהלה ברפאל, שריכזה את כל התהליך משלב התחרות הראשון על מודל הפתרון מול משרד הביטחון", אמר אוריול. "התחלנו לעבוד על הרעיון ב-2004.  אז התחלנו לעבוד על הרעיון. משרד הביטחון פרסם באותה שנה קול קורא לפתרון לירי הרקטות וב-2005 בחן את ההצעות. ב-2006 הכריז משרד הביטחון שרפאל זכתה מתוך 14 הצעות".

ואז למעשה החלו התנגדויות שעיכבו את התהליך?

"התעשיה האוירית הגישה התנגדות, אף שהיתה שותפה להצעה, והלכה לכיוון טכנולוגי אחר (ירוט באמצעות לייזר). בעקבות הלחצים נערכו בדיקות מחודשות של ההצעות במפאת (בועדת נגל) וההמלצה החוזרת היתה שההצעה של רפאל עדיפה. בעקבות ועדת נגל הודיע שר הביטחון אז, עמיר פרץ, שעד יום העצמאות 2007 תהיה לרפאל הזמנה ממשרד הביטחון. הזמנת הביניים הגיעה ורק בסוף השנה התקבלה ההזמנה המלאה. הזמנת ביניים אומרת 'תתחילו לעבוד בכח חלקי כי אין כסף למאות מהנדסים, תעבדו כדי לחסוך זמני פיתוח'. רק לאחר הזמנה מלאה ועם מימון מלא יכלה רפאל להעסיק מעל 200 מהנדסים על הפיתוח יום-יום. האיש שדחף את הכל היה דני גולד, ראש מו"פ. צה"ל לא תמך בתהליך בהיבט התקציבי. חיל האויר לא רצה לשים תקציבים, צה"ל רצה שיוסיפו לו תקציב".

סיפור אמיתי משנות החמישים ברפאל מספר, כי כשבן גוריון הגיע לביקור ושאל כמה זמן יידרש לפתח את הטיל הראשון אויר-אויר (שפריר 1) של החברה, אמרו לו 11 שנים. כששאל למה כל כך הרבה השיבו לו, שעשר שנים יידרשו עד שהממשלה תחליט ושנה עד שהפיתוח יסתיים. גם במקרה של כיפת ברזל, הפעילות החלה ב-04 ובסוף 07 נמצא התקציב. לפרץ נותנים קרדיט, כי הוא חתך, והורה להפסיק להתווכח ולהתחיל לבצע. לדני גולד יש הרבה זכויות שהכיפה עובדת למרות דוח מבקר המדינה (שמתח עליו ביקורת כיוון שלא פעל בדיוק לפי הנהלים ).

מה תהיה טכנולוגיית העתיד ליירוט טילים? כיפת ברזל היא דוגמה לטכנולוגיה של טילים נגד טילים. לפני כעשור התחרתה בה טכנולוגיה של לייזר כימי (מבוססת על ריאקציה בין שני חומרים). טכנולוגיה זו נזנחה לטובת הלייזר האלקטרוני, שנמצא בשימוש התחלתי רק בחיל הים האמריקאי, אולם היא עדיין רחוקה מלתת תוצאות לירי דוגמת זה המתבצע מרצועת עזה.

על החלופות והסיבות לבחירה בכיפת ברזל ב-2006, בכתבה שלהלן:

http://www.themarker.com/news/1.1869140