שר הכלכלה, נפתלי בנט קיבל הזדמנות שנראית כפעם בדור לטפל בהקטנת הרכוזיות ובהורדת יוקר המחיה במשק, כשהממשלה מאחוריו. הזדמנות פז, שאסור להחמיץ. השבוע אישרה הממשלה את הקמת הועדה להגברת התחרותיות ולהורדת יוקר המחיה, בראשותו.
בפוסט הזה נחשפת במלואה התכנית שתשמש בסיס לעבודתו, שגובשה על ידי דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים, הגוף שתפקידו לקדם תחרות במשק. בעוד שלרשות ההגבלים יש מגבלה של קידום תחרות ענפית בלבד (למעט חריגה מועדת הרכוזיות שמאפשרת לה לקדם תחרות כלל משקית בעיקר בתשתיות מופרטות), בנט יוכל בועדה שלו לקדם תחרות בכל המשק ללא מגבלות וגבולות ענפיים.

תכנית האב להורדה של עד 25% ביוקר המחיה הוצגה לפני כמה שבועות בקווים כלליים לשר האוצר, יאיר לפיד ולבנט. בנט ביקש משטרום לגבש אותה כתכנית מפורטת וזו הוגשה לו השבוע.  חלקים ממנה נכללים החלו להיות מיושמים בחוק ההסדרים, כמו הצעת ההחלטה לשינוי הקריטריונים להטלת היטלים על יבוא. מלשכת שר האוצר נמסר, כי התכנית תיבחן בועדת התחרות ויוקר המחיה , ומלשכת בנט נמסר, כי התכנית תיבחן ותשמש בסיס להמלצות שיגבש.

התכנית כוללת המלצות בתחום הדיור, שישומן עשוי להערכת שטרום להוריד את יוקר המחיה ב- 7-9% תוך שלוש שנים. המלצות להורדת יוקר מחיה בסל המזון בכ– 10% תוך שנתיים. הורדת יוקר המחיה ב-3%-5% בתחום האנרגיה תוך חמש שנים והורדה דומה באמצעות הפחתת כוחם של הוועדים החזקים תוך חקיקה שתאסור  השבתת שירותים חיוניים במונופולי תשתית.
המלצות נוספות כוללות תיקון מסקנות ביצוע הפרדה ריאלית פיננסית מלאה במשק ללא הרף שקבעה ועדת הרכוזיות, והכנסת תחרות בשוק האשראי להוזלת ריביות ועמלות; הגברת יבוא, מניעת יצירת מונופולים בהשתלטות לא תחרותית ורפורמה במשילות שתפחית בירוקרטיה ותשפר שירות.

בתחום הדיור כוללות ההצעות תיקון הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל והתקנת תקנות תואמות שייצרו איום תחרותי, תמרוץ וייעול שיווק קרקעות המינהל. ההמלצה מבוססת על הנחת עבודה, לפיה  ללא יצירת איום תחרותי בשיווק על המינהל – לא תושג הגדלת ההיצע של שיווק קרקעות בישראל, ללא קשר לאישיות שתעמוד בראש מונופול הקרקעות.
לפיכך, מוצע לתקן את חוק מינהל מקרקעי ישראל, באופן שיסמיך את שר השיכון לאכוף את יעדי ההקצאה באמצעות מסירת שיווק הקרקעות שהמינהל לא שיווק והיה עליו לשווק – לידי חברות שיווק חיצוניות (חברות ניהול פרוייקטים מן השוק הפרטי שאינן עוסקות בנדל"ן), שייבחרו מבעוד מועד במכרז תחרותי, ויופקדו על שיווק הקרקעות האלה בהתאם לכללי רשות מקרקעי ישראל.
העברת קרקעות שלא שווקו לידי החברה המשווקת החיצונית תתבצע תוך הבטחת חלקה של המדינה בערך הקרקע. הסביבה התחרותית צפויה לתמרץ את המינהל לפעול לשיווק מהיר ויעיל. שיווק הקרקעות יעשה במתכונת של הבטחת המחיר הזול למשתכן ולא בשיטה של השאת ערך הקרקע. פרמטר זה יהיה נושא התחרות המכרזי.
בנוסף, שיווק הקרקע יותנה בכך שלפחות שיעור שייקבע מכלל הדירות שייבנו על הקרקעות שישווקו יהיו דירות לזוגות צעירים בנות 3-3.5 חדרים. התערבות זו חיונית מאחר וקיים בנושא כשל שוק: הרשויות העירוניות והמקומיות מעדיפות הפניית קרקעות לבניית מבני עסקים ודירות יוקרה בגלל שיקולי ארנונה והיטלי השבחה וכשל שוק זה יש לתקן בכפייה רגולטורית.
במקביל ימשכו ההליכים להסרת החסמים הבירוקרטיים בועדות התכנון, ויהיה מיסוי מוגבר על מי שמחזיק קרקע לבניה ואינו בונה עליה.
בחינת סל הצריכה של משקי הבית בשנים 1987-2010 מעלה כי ההוצאה על דיור (שכירות ורכישה) מהווה בממוצע כ- 25% מסך הוצאות משקי הבית.
בשל גודל ומשקל רכיב זה בסל ההוצאות הרי שהוזלתו בשיעור של 30% יוצרת הורדה כללית של 7.5% ביוקר המחיה הכללי במשק, ולגבי החמישונים החלשים יותר – אף שיעור גבוה מכך.

בתחום המזון כוללת התכנית הצעות משלימות לאלה של ועדת המזון, שנכללות בחוק ההסדרים. בהן, הצעה לאסור מתן יעדי הנחות מצרפיים לקבוצות המזון הגדולות ברשתות ולעבור ליעדים לכל חטיבת מוצרים בקבוצות הגדולות. כך יימנע המצב בו כל פעם שקבוצה גדולה נכנסת לתחום חדש עלול להיפלט מהענף יצרן קטן באותו תחום.  במצב הנוכחי מספקות קבוצות מזון גדולות מוצרים בכמה תחומים, דוגמת  משקאות, מוצרי חלב, שוקולדים וקפה. הכוח המצרפי שלהן יוצר קשירה דה פקטו בין מוצר למוצר וכשנקבע להן יעד מכירות כולל, הוא מחזק בצורה לא הוגנת את התחום החדש אליו נכנסו.
במקביל מוצע להגביר תחרות בתחום היבוא באמצעות ביטול סעיפי בלעדיות ליבואנים או חלוקת שוק ביניהם. לצורך זה ייקבע כי יותר יבוא מיידי של כל מוצר מתחרה מיבוא שהוא בעל תו תקן אירופי או אמריקאי. המלצה נוספת כוללת הרחבת הורדת מכסים על מוצרי מזון מעובדים.
הצעה שמיושמת חלקית בחוק ההסדרים החדש כוללת שינוי חוק היטלי סחר, כל שלא יוטל היטל היצף על תחום שבו קיים מונופול, אלא אם נתח השוק של הסחורה המיובאת בהיצף עולה על 15%. בחוק ההסדרים לא נקבע השיעור המדוייק וצויין, כי יש להתחשב בנתח השוק של המוצר המיובא בקבלת החלטה אם להטיל עליו היטל.
עוד מוצע לעגן בחוק עידוד השקעות הון מענקים להקמת מפעלים מתחרים בשחקנים הדומיננטיים במשק (מונופולים ובעלי כוח משמעותי) וכן – להקמת רשת מקוונת זולה (רשת דיסקאונט); לקבוע בחוק ההגבלים, כי מחיר מוצרי מונופולים מוכרזים שיעלה ביותר מ-20% ממחירו לצרכן באירופה ובארה"ב ייחשב  "מחיר בלתי הוגן".
סעיף המזון מהווה את אחד המרכיבים המשמעותיים ביותר בסל הצריכה של משקי הבית, 13.3%. כל הורדה של 10% במחירי המזון מורידה כ-1.5% ביוקר המחיה הכולל.

שטרום מציע לטפל בהפחתת כוח וועדי המונופולים החזקים בתשתיות. לצורך המחשה,  בשנת 2011 שבתו 1,160 עובדי נמלים והביאו לאבדן של 4,640 ימי עבודה. הנזק הישיר כתוצאה משביתות אלה מוערך בכ-400 מיליון שקל בשבוע, וכפי הנראה הנזק העקיף גבוה בהרבה.
ההצעות מתבססות על החדרת תחרות אפקטיבית לנמלי אשדוד וחיפה באמצעות הוצאת תפעול לתקופה ארוכה של רציף אחד בכל נמל לידיים פרטיות. הממשלה הודיעה באחרונה על הוצאת מיכרז להקמת שני נמלים נוספים, ועוררה התנגדות מצד עובדי הנמלים.
בנוסף מוצע למנוע בחוק השבתת מתקנים חיוניים במשק על ידי מונופולים, למעט במסגרת שביתה בעילה של פגיעה בתנאי שכר. אולם, כאשר השכר הממוצע של העובדים השובתים עולה על פי 2 מהשכר הממוצע במשק – תיאסר שביתה גם בעילה זו. וכן, חקיקה שתאפשר הענקת תמריצי יעילות והטלת סנקציות בגין אי יעילות, והרחבת האפשרות לשכור מומחים חיצוניים מקום בו נדרשת מומחיות שאינה קיימת בארגון.

בתחום האנרגיה מוצע להגביר את השימוש בגז שמחירו זול בהרבה מדלק רגיל (פוסילי).
ב-2010 רכשה ישראל דלקים פוסיליים בהיקף של 8.4 מיליארד דולר (מעל 10% מתקציב המדינה), מהם 4 מילארד דולר לבנזין וסולר לתחבורה. הערך שייחסך למדינה מוערך ב 1-2 מילארד דולר.

ההמלצות כוללות גם פרק העוסק במשילות, תחום הנמצא מזה כשנה בתהליך מתקדם של גיבוש המלצות בממשלה. מוצע לרכז מאמצים בהקטנת הבירוקרטיה,חיוב המשרדים להגיש תכנית עבודה המשקפת –את מצב הריכוזיות בתחומם ולקדם הצעות חוק שמטרתן לחזק את קבלת ההחלטות בממשלה וישומן. ההצעות יכללו קביעת סדרי העדיפויות בכל אחד ממשרדי הממשלה על ידי השר הנכנס; מתן סמכות להעברה מתפקיד של עובדי משרד הנוקטים בסחבת בביצוע מדיניות המשרד; וחיזוק הגמישות התקציבית של השרים באמצעות הקטנת התלות במשרד האוצר בכל הנוגע להעברות כספים בין סעיפי התקציב בתוך תקציב המשרד עצמו.