אני זוכרת אותו יושב בקצה השולחן הקטן במטבח שהוצמד לקיר מחוסר מקום, מורח גולד בנד על פרוסת לחם שחור אחיד, מניח מעליה כף ריבת שזיפים, נוגס ביס גדול ומחייך חיוך גדול בפה סגור. לפרוסה היתה מתלווה כוס תה לוהט עם מעט חלב. זו הריבה שאמא שלי, יפה, הכינה בשלהי כל קיץ, בחמש צנצנות ענק לפחות, שהמתינו לאבא שלי, יוסי, כל השנה בתחתית הארון במטבח.
עכשיו, כשחגי תשרי נוצרים געגוע כואב, אני נזכרת איך הוא לימד אותי לשחק שח ולהאזין למוסיקה קלאסית, ומשחזרת את הריבה הזו, שכולה על טהרת השזיפים מסוג שגיב, השחורים המאורכים, שאמא שלי אמרה, שיש להשתמש בהם כשהם בשיא בשלותם, רכים ומתוקים.

מצרכים:
1 קילוגרם שזיפי שגיב ארוכים ושחורים, בשלים
600-500 גרם סוכר (לפי רמת המתיקות בשזיף. למתוק במיוחד מספיקים 500 גרם)
אופן ההכנה:
מגלענים את השזיפים וחותכים לרבעים, או לחלקים יותר קטנים. מכניסים לסיר עם הסוכר. מחממים על להבה בינונית-נמוכה. מערבבים כל כמה דקות. הריבה מוכנה אחרי מבחן הצלוחית הקפואה אחרי כ-40-50 דקות.

מבחן הצלוחית הקפואה: שמים בפריזר צלוחית לכ-10 דקות. כשהריבה מבעבעת בבועות גדולות כמו דיסה, לוקחים מעט ממנה על כף ומטפטפים על הצלוחית. מחזיקים את הצלוחית אנכית. אם הטיפה נוזלת, הריבה עדיין לא מוכנה. אם היא נעצרת אחרי 102 ס"מ של מסע, היא מוכנה.
מסירים מהאש, יוצקים לצנצנת נקייה (אני יוצקת לתוכה מים רותחים לסוג של חיטוי ומרוקנת לפני הכנסת הריבה, ללא ניגוב. אפשר לעקר בתנור במקום). מצננים מעט וסוגרים.