היינו תשעה סועדים מסביב לשולחן, וכל האורחים שיבחו את המראה והטעם של המנה. שמונה ניקו את הצלחת עד תום, וחלק ביקשו תוספת. המתכון שנלקח מהארוחה החמישית בספרו של השף מאיר אדוני, "שבע ארוחות פיתוי", קל להכנה בצורה שלא תיאמן יחסית למנה שמניבה תוצאה מרשימה ביותר, ברמה של מסעדת שף. הוא כולל אמנם הרבה רכיבים, אולם מסתכם בשני שלבים קלים: בישול בסיר ואפייה בתנור.

הנסיון הראשון היה כרוך בתקלה קלה. את ירקות השורש לקרם חתכתי לחתיכות קטנות מידי ואם לא די בכך, הן נשכחו בתנור סגור לאחר שעת האפיה שנועדה להם. זה המחיר שמשלמים אלה שתמיד חסר להם זמן ועסוקים בכמה דברים בו זמנית. התוצאה היתה, שחלקם נחרך, וגם לאחר הסרת החלק החרוך נותר טעם לוואי שרוף ולא לטובה במנה.
הנסיון השני היה כבר סיפור הצלחה מלא. לכן, אני מציעה לחתוך את ירקות השורש לרבעים, או לחתיכות גסות במיוחד, ולא להשאיר בתנור לתוספת ריכוך, אלא רק לאחר בדיקה, שזה מה שדרוש להם, כדי שיהפכו בהמשך למחית חלקה של פירה.

המתכון המקורי כולל 250 מ"ל שמנת מתוקה למרק, שויתרתי עליה לחלוטין. לכן, גם ויתרתי על 3 כפות מיץ לימון שנועדו לאזן אותה, להבנתי. המרק לא היה זקוק לתוספת חמיצות. במתכון המקורי מוצע להוסיף ציר מרק עוף, או ירקות. אני בחרתי בציר ירקות בנסיון אחד ובמרק זך על בסיס אבקת מרק (של קנור) בנסיון שני. שניהם היו מצויינים.
גם לירקות השורש הציע אדוני להוסיף 100 גרם חמאה חתוכה לקוביות. בנסיון הראשון הוספתי מעט חמאה, בנסיון השני ויתרתי עליה לחלוטין. לחלופין, הוספתי את השמן שנותר בתבנית בה נאפו ירקות השורש. יותר בריא, ולא פחות טעים.

והערה אחרונה לפני העיקר: לא להיבהל מכמות הרכיבים, ולא לוותר על אף אחד. המתכון בהחלט קל. הוא מובא כאן בשיניים קלים במינונים, לפי טעמי, וכדי שהמרק יספיק ליותר מזוג אוהבים.

הרכיבים:

למרק:
*  450 גרם ארטישוק ירושלמי מקולף.
* 50 מ"ל (רבע כוס) שמן זית
* 1 בצל גדול קצוץ גס
* 1 כרישה גדולה פרוסה
*  2 שיני שום מעוך וחצוי
* 6 גבעולי טימין
* ליטר וחצי ציר  מרק ירקות, או עוף (כתחליף אפשר 3 כפות אבקת מרק זך עם 8 כוסות מים)
* מלח ופלפל
* אגוז מוסקט (לא חובה)

לקרם הירקות:
* 1 בטטה בינונית קלופה חתוכה לרבעים
* 1 תפוח אדמה קלוף חתוך לרבעים
* 1 שורש סלרי קלוף חתוך גס
* 1 שורש פטרוזיליה קלוף חתוך גס
* 1 לפת קלופה חתוכה לרבעים
* 1 בצל קלוף חתוך לרבעים
* חצי ראש שום עם הקליפה
* 3 כפות מעט שמן זית
* ענף טימין
* מלח ופלפל

ההכנה:

המרק: מחממים את השמן בסיר רחב. מטגנים את הבצל, לאחר שהתרכך מנמיכים להבה ומוסיפים את הכרישה. מקלפים את השום, מניחים עליו סכין רחבה ומנחיתים עליה מכה שמפצחת אותו ומוציאה ממנו טעם מלא יותר במרק. מוסיפים את השום לסיר (כרישה ושום נוטים להיחרך בקלות באש גבוהה וטעמם הופך מר). חותכים את הארטישוק כדי שיתבשל מהר יותר, מוסיפים למרק את הארטישוק הירושלמי, הטימין והציר (או את המים עם אבקת המרק). מרתיחים, מכסים, מבשלים כשעה, או מעט יותר, עד שהארטישוק רך.

מצננים מעט. מרסקים בבלנדר, או במעבד מזון. אפשר רסק למחית חלקה ואפשר להשאיר חתיכות, אם אוהבים מרק שיש מה לנגוס בו.

קרם הירקות: מחממים תנור ל-200 מעלות. מניחים את הירקות והטימין בתבנית אפיה שמכילה את כולם, לא גדולה מידיי. אפשר להניח על נייר אפיה, שמונע מהירקות להידבק לתבנית ומקל על הנקיון שאחר כך. מתבלים במלח ופלפל, מזליפים שמן זית באופן שווה מעל הירקות. מכסים ברדיד אלומיניום, אוטמים ומכניסים לתנור לשעה. כשהירקות מתרככים מוציאים מהתנור. את השום שהתרכך מאוד מוציאים מהקליפה. מועכים את כל הירקות והשום לפירה גס (אפשר להרגיש חתיכות ירק). מרככים עם חלק מהשמן בתבנית (שקיבל צבע וטעם מהירקות), או עם כולו, לפי הטעם. המחית צריכה להיות יציבה, לא נוזלית.

הרכבת המנה: במרכז כל צלחת מניחים כף גדושה מקרם ירקות השורש. יוצקים מסביבה את המרק. אפשר לגרד מעל אגוז מוסקט, אם כי המרק נפלא גם ללא התוספת הזו.