ועדת המזון הגישה היום את המלצותיה לשר האוצר, יובל שטייניץ ולשר התמ"ת, שלום שמחוןו. הועדה בראשות מנכ"ל משרד התמ"ת, שרון קדמי הוקמה כדי לחולל הורדת מחירים בענף, אולם ספק רב, אם המלצותיה יובילו ליעד. במקום לחשוף שיניים בחרה הועדה להיות תקיפה ונחמדה. תקיפה – להצביע על הבעיות המלוא חומרתן. נחמדה – לקבוע המלצות שידגדגו את הבעיות.

ועדת המזון משכה את דיוניה לאורך שנה שלימה. אחרי כל כך הרבה זמן ניתן היה לצפות להמלצות משמעותיות, שיבצעו ניתוח ממוקד להסרת מוקדי הריכוזיות ויובילו להורדת מחירים. אולם, המלצות הועדה נותרו ברובן ברמה ה"מחוזית", כלליות, לא יורדות לפרטים ובסופו של דבר, לא מבטיחות הורדת מחירים.

בנוסף, הועדה הביאה שוב את המלצות ועדת החלב שלה, שחוגגות כמעט שנה, שעלו על שרטון כבר אז. בימים אלה מתקיימים בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר דיונים שאם יושלמו, יהפכו אותן ללא רלוונטיות. הועדה, שבפרק הסיום שהגישה התייחסה לשינויים שהתבצעו בשנה האחרונה בתחום המכסים, בחרה להתעלם מדיוני לוקר, כאילו אינם מתקיימים כלל. כך, ההמלצות שנדחו על ידי משרד החקלאות והפכו בחלקן ללא רלוונטיות או חסרות עדכון, מובאות שוב כפי שנכתבו במקור, מנותקות מהמציאות. לכן, כנראה, אף שבדיוני הועדה השתתפו גם נציגי משרד החקלאות, משרד זה אינו שותף להודעה שפורסמה היום.

דו"ח הועדה רב מלל (מעל 8,000 מילה). כאילו שטיב העבודה נמדד בעובי הדו"ח שהיא מגישה. יש בו אמירות מדוייקות וחדות המצביעות על הבעיות במשק, אבל הפתרונות ברובם הרבה פחות חדים ומדוייקים.

בנוסף, קשה להתעלם, לדוגמה מכך, שישנה הצבעה ממוקדת על הרכוזיות במקטע הקמעונאי, אולם הועדה ממליצה לחזק את הרשתות בפרק הדן בריכוזיות ביצור. הועדה ממליצה לחזק את המותג הפרטי של הרשתות ומציעה, שהממשלה אפילו תעודד צרכנים לרכוש מותג פרטי באמצעות הבטחת איכותו. איך הממשלה תבדוק שהמוצר איכותי? אילו קריטריונים יופעלו להבטחת שמירה על התחרות ללא אפליה לטובה של הרשת מול יצרנים בינוניים וקטנים? זה כנראה לא ממש הטריד את הועדה.

אביא דוגמה מנסיון אישי – באותה קניה רכשתי פסטה של מותג פרטי לצד פסטה מיובאת. שתי האריזות הונחו באותו מקום במזווה. אחרי שבועיים הופיעו תולעים באריזת הפסטה של המותג הפרטי, שכמובן נזרקה מייד לפח השכונתי, בעוד שהפסטה המיובאת החזיקה הרבה יותר. ואת זה ועדת קדמי ממליצה לעודד.

ההמלצות הכוללות מחטיאות את המטרה ונראות "מריחה" לצאת ידי חובה. לדוגמה, מלכתחילה היה ברור שהועדה תומכת בהקצאת שטח מדף ליצרנים קטנים. אבל מתברר ששנה ארוכה לא הצליחה הועדה להביא נתון מחייב. כמה שטח? באיזה מיקום? בגובה העיניים – המיקום הטוב ביותר, או למעלה, במקום שבקושי ניתן להגיע אליו?

הועדה מצביעה על בעייה של ספקים גדולים שממשיכים להתעצם באמצעות רכישת חברות קטנות. מה התרופה למחלה, על פי הועדה? הממונה על ההגבלים יבדוק אם זה פוגע בתחרות. נו, באמת, בשביל זה ישבתם שנה?

אחת הסנקציות האפקטיביות של הועדה היא הכנסת מוצרים לפיקוח, אם יתברר שרווחיות היצרנים או הרשתות לגביהם מוגזמת. לא נקבע מהי רווחיות מוגזמת (נניח, מעל 40% מהעלויות?) והעיקר – הסנקציה הוגבלה לשנתיים. ההנחה היא, שבמהלכן השוק יהפוך יותר תחרותי. ואם לא? איך ייבדק העניין? האם ניתן יהיה להחזיר את המוצרים הללו לפיקוח אחרי חצי שנה, אם שוב יאמירו מחיריהם? ולמה לא לקבוע סל בסיסי של מזון חיוני לכל משפחה, שישקף בהזדמנות ערך בריאותי, שמוצריו יהיו תמיד נתונים לפיקוח רווחיות?

אחרי שנה של מריחת זמן ניתן לסכם את המלצות ועדת המזון במשפט: הועדה היתה בכיוון הנכון אבל לא הלכה עד הסוף. או במילה אחת: מאכזבות.